להסתכן או להתמסכן

בשירו 'עבדים' ברי כתב סחרוף "כולנו מכורים של מישהו, שמבקש עכשיו תרגישו. פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה"... יש כאלה שקוראים לזה אהבה ממבט ראשון, יש כאלה שטוענים שזה עניין ביולוגי, יש האומרים כי מדובר בגורל והסוציולוגים טוענים כי מדובר ב"תאימות חברתית".

אני מסכימה עם כולם! בתור סוציולוגית אכן יש תאימות חברתית: שנינו אשכנזים, אקדמאים, ממעמד בינוני, הורים גרושים וכו' וכו'... אני גם מסכימה עם הביולוגים שטוענים כי מדובר בריח או בחוקי הטבע, שכופים על הנקבה לחפש את הזכר המוצלח ביותר בסביבה על מנת להבטיח את עתיד צאצאיה. אכן הבחור מוצלח, נראה מועלה, בכושר, בריא, למעט רגישות ללקטוז שגיליתי - ככל הידוע לי הכול פרפקט (טפו, טפו, טפו).

אני גם מסכימה עם זה שלגורל יש קשר לעניין. עובדה שנפגשנו והחיים שלנו הצטלבו. אני מסכימה גם עם הטענה על אהבה ממבט ראשון, כי מהרגע שהנחתי עליו את העיניים לפני 9 חודשים, משהו קרה אצלי, משהו בבטן זז וראיתי אור... מעין הילה שעוטפת אותו ומאירה את הסביבה – מאז אני קוראת לו שמש. כשהוא מחייך והעיניים הכחולות שלו מביטות בי, אני נמסה!

מאז ועד לפני כחודשיים לערך הוא היה על תקן נרות חנוכה "אלא לראותם בלבד". הוא הפיץ אור מסביבו ואני הסתפקתי בלראותו בלבד, כי האל היווני "שלי" היה תפוס. מאותו רגע שה"תפוס" השתנה ל"היה תפוס", משהו בעיניים שלו כבה, האור דעך – ומאז אני, כמעריצה מספר אחת של החיוך שלו, שמתי לי למטרה להשיב לו את הברק לעיניים! ניסיתי... באמת שניסיתי. התוצאה היתה שנשבר לי הלב.

זה קרה לפני שבועיים בערך ומאז אני נוסעת למטולה דרך אילת, משבשת משפטים, איבדתי את התיאבון ובעיקר אני חושבת עליו ללא הפסקה. בתור בחורה שבורת לב רציתי למשוך שמיכה מעל הראש ולהישאר במיטה, אלא שיש לי חברים שאוהבים אותי ולא יתנו לי לעשות דבר כזה ב-ח-י-י-ם! (אהוביי- בהזדמנות זאת תודה). אז יצאתי כל יום, חגגתי כל יום, שתיתי וגם השגתי לי ריבאונד ובינתיים (למרות כל המסיבות והריבאונד המדהים) לצערי- כלום לא עזר. אני עדיין חושבת עליו שעות נוספות.

הסיבה שאני כותבת לכם את כל זה היא כדי שתדעו שלפעמים הריבאונד לא עובד. לפעמים צריך להתמודד עם התוצאה וכמו שאמרתי לו "כשמתקרבים יותר מידי לשמש עלולים להיכוות". עם זאת, עם שני האקסים שלי ההתחלה הייתה זהה, והתוצאה שונה- כל אחד מהם נשאר איתי לכמה שנים טובות.

זה קורה לכולם - פוגשים מישהו/י ופתאום: הלב פועם מהר, הידיים מזיעות, משהו בבטן זז.

אז רגע לפני שאתם מחליטים: "האם ללכת על זה או לא?", קחו איתכם לדרך משפט של בנג'מין פרנקלין "רק למי שמתאהב בעצמו, לא מחכה אכזבה". אז למרות שעכשיו אני שבורת לב ולמרות שהריבאונד לא העביר את הכאב, חשוב לי להעביר לכם מסר: מי שלא ממלא לוטו, לעולם לא יוכל לזכות בפרס הגדול. למרות שיש סיכויי שישבר לכם הלב, כדאי שתזכרו מי שלא מסתכן – לא מרוויח!

בהצלחה לכולם.