משום מה בגיל 22 זה נראה יותר קשה מבגיל 17. נראה כי ככל שאת גדלה ויודעת מה את רוצה יותר, ההיצע באתרי הכרויות ובכלל בעולם ההכרויות ודייטים רק הולך ומצטמק. ואם אני מדברת כך בגיל 22 – אבוי! מה יהיה גורלי במידה ואשאר כך עוד מספר שנים? זה לא שאין לי ניסיון- חבריי לשעבר (שיהיו בריאים) מפוזרים להם על פני הארץ ומפלסים את דרכם בגאון ובשיר. חלקם התעופפו להם לחו"ל – אחד ספורטאי והאחרים עובדי היי טק ומטיילים שונים שנמאסה עליהם שגרת הארץ .

יצאתי עם עשרות בחורים בחצי השנה האחרונה. דחיתי וקיבלתי דחיות, חזרו אליי לאחר זמן ואני כבר לא רציתי - ממש אופרת סבון לשמה. מיציאותיי הרבות נתקלתי בדפוסי התנהגות קבועים של בחורים. ואלו הם:

הלחוץ

הבחור הלחוץ לא מעריך את היופי שבשתיקה. הוא ידבר וידבר כאילו שאם לרגע יסתום, יפלו עליו השמיים. כשנשמעת השתיקה בין משפט למשפט, הוא נלחץ ונראה כאילו נגזר עליו גזר הדין- כשלון הפגישה. אם תנסי להרגיע אותו, הוא ייצא בבדיחה לא מוצלחת ואת תהיי מוכרחה לצחוק, אחרת ירכין ראשו וישא תפילה. בשורה התחתונה: לחץ!!! אנחנו בבית קפה, לא בהתקפה גרעינית.

הפסיכולוג

הפסיכולוג יודע הכל. הוא שם תמיד כדי לתת לך עצה וכתף לבכות עלייה, גם אם זו בסך הכל פגישתכם הראשונה. הוא יודע בדיוק מה את צריכה לשנות בחייך, באילו גישות ותפיסות עולם עלייך להילחם על מנת להגשים את ייעודך. בשורה התחתונה: אני לא שוכבת עם הפסיכולוג שלי מותק, אז תפרוש.

הנודניק

הוא רק הוריד אותך בביתך ועודו עוקב אחרייך במבט מלבב. חמוד, לא? לא! בעוד את פוסעת במעלה המדרגות, נשמע צפצוף אסמס: "מתגעגע". אל אלוהים, את חושבת ושולחת "נחמד לשמוע" ומיד נפתח לו צוהר אל אינספור הודעות בנוגע לקור שהינך משדרת ולחוסר הפתיחות שלך. בשורה התחתונה: תתחבר לפסיכולוג מסעיף קודם.

הרכלן

רק התיישבתם בית הקפה והבחור לא מפסיק לרכל. למען האמת, את מרגישה שאת יושבת עם רותי בת ה-85 , השכנה מבית הורייך שיודעת בדיוק מי נגד מי בשכונה ואיזה בעל של איזו אשה שכח הבוקר להוריד את הזבל. בשורה התחתונה: את מפחדת ללכת לשירותים שלא ירכל עלייך עם המלצרית.

שבוי במסגרות

השבוי במסגרות נראה חמוד בהתחלה- הוא יוצא מהדלת ופותח לך את שלך כדי שתיכנסי, מעביר נושאים באלגנטיות ומתעניין בסדר יומך. אבל מיד את מגלה שדייקנותו היא כפייתית- השעון מכוון 20 דקות קדימה ואם השיחה לא תזרום בדיוק באופן המקובל - הוא יילחץ ועוד לפני שהצעת לשים טיפ הוא יכריז: "עלי". הוא ירוץ חצי רחוב כדי להספיק לפתוח לך את הדלת כשתחזרו (וכמעט ייפול בדרך בשל אבן קטנה), ישאל אותך בסוף הפגישה "נהנית?" וכשתגידי כן ישלח אלייך את לשונו כאילו קיבל אישור על כך. בשורה התחתונה: תרגיע וקח גז צחוק.

אלו הן רק חמש דוגמאות לטיפוסים איתם יצאתי והדרך ככל הנראה עוד ארוכה. אז אני אורזת שעון, "שליפים" ונושאי שיחה, תור לפסיכולוג ליום המחרת, שמה את הפלאפון על שקט ולוקחת איזה אופטלגין. נצא לדרך?