רבים פונים אליי בטענה שכיחה: "אני יוצא לדייטים, אבל משום מה לא פוגש אפילו אשה אחת מתאימה שארצה להתראות איתה פעם נוספת וכשאני פוגש מישהי מתאימה, אין המשכיות".

שוב אני חוזרת לנושא הריאליות- כל אחד צריך לדעת מה הוא יכול להשיג שם בג'ונגל של הפנויים/ות. מישהי טובת לב, נאיבית, חסרת ניסיון שרק יודעת להעניק כל הזמן לא תמצא חתן מבין 'עברייני האהבה', שרק יודעים לנצל וללכת.

לגברים ונשים מזן זה אני מציעה תמיד ללכת עם בני מינם. זו הדרך היחידה להצליח ברומנטיקה לאורך זמן. מי שמתעקש לשנות או להבין את עברייני האהבה הסדרתיים- סופו לסבול משיברון לב.

המתעקשים לסבול

בכל פעם שאני מכירה לבחורה בחור טוב-לב או ביישן או טיפוס נאמן ואמין שלא מביא ריגושים לפגישה הראשונה, היא מאבדת עניין ורצה לגבר המסעיר שלטווח הרחוק אין איתו עתיד. אני מנסה ללמד את הסינגלס שזו דרך ללא מוצא, אבל יש כאלה שמתעקשים לסבול בתחום האהבה- אלו המזוכיסטים והאובססיביים קומפלסיביםL.

מי שסובל מדימוי עצמי נמוך, מחוסר אהבה עצמית (לעיתים לא מודעת), נוטה להימשך לאנשים שלא נותנים עצמם בקלות, לעצבניים, לקמצנים, לנכים רגשית. הם חושבים שעם כל האהבה שיש להם להציע, הם ישנו את עברייני האהבה הללו. בסתר ליבם הם לא מאמינים שמגיע להם משהו טוב יותר מפירורי אהבה.

בינתיים הזמן אוזל, העצבים מתוחים, התסכול בשמיים ולאחר שעברייני האהבה ניצלו עד תום את הקורבן התמים, הם ממשיכים הלאה לקורבן הבא. רק כך הם חיים. הם טפילים שצריכים להרוס ואז הם מרגישים חיים.

המזוכיסטים הקשים

יש כאלה שמזוכיזם אצלם עמוק בהרבה ממה שנראה על פני השטח. לחלקם אני מציעה ללכת לאיש מקצוע ולאחרים להיעזר בפן התרופתי העוזר לצאת ממצבים נפשיים כרוניים ומאובססיה קומפולסיבית (בלתי נשלטת) המובילה להרס עצמי.

לא פעם אני נדהמת לשמוע מבחורות הכי קרובות לשלמות מכל הבחינות, שאינן מודעות למה שיש להן להציע. הן נופלות קורבן לגבר שרק לוקח מהן וסוחט אותן רגשית, והן עומדות על קצות האצבעות ולא נושמות. הן רק ממתינות לטלפון הבא, לטיפת התייחסות אם כי זו התייחסות אינטרסנטית של אדם שמעוניין בניצול ובעיקר מיני.

אחת הבעיות הקשות נעוצה בעובדה שהמזוכיסטית מונעת בעצם מהסדיסט. הם בעצם מספקים אחת לשנייה מערכת יחסים חולנית, ומישהו צריך לשבור את המעגל האכזרי שגורם רק לצלקות ותו לא.

אז איך יוצאים ממעגל הקשרים המזיקים?

כדי להימנע ממצבים של קורבנות ולהיכנס לדרך ללא מוצא, אני מציעה לכל הבחורות הענוגות, ה"עובדות הסוציאליות" שחושבות שהן חייבות להעניק ולהשפיל את עצמן כדי לקבל רבע חיוך עקום- לשים לב למי שהן מכירות בדייט הראשון. אם זה רווק בן 49 שרק מדבר על אמא- תברחו. אם זה גבר שלא התגורר עם אישה עד גיל מבוגר- כנ"ל. אם הוא קמצן או היה נשוי זמן קצר ללא הסבר מספק- תברחו. אם הגבר לא מתאר מערכת יחסים אחת בה היה מאוהב- זה לא יקרה ביניכם.

אל תתעלמו ממה שאתן שומעות ואל תיקחו אחריות על בעיות נפשיות של אחרים. מה שאתן שומעות זה מה שתקבלו. אז עצרו את מערכת הסבל והתסכול, אשר תותיר אתכן חסרות אנרגיה למצוא אהבה ונוסו על נפשכן.

אתם לא אשמים אם מצאתם בני זוג לא מתאימים. יש הרבה עשבים שוטים בערוגת האהבה, אבל תהיו אשמים אם תישארו שם.

היפות שלא מתחילים איתן

לבחורה היפה שמתלוננת שלא מתחילים איתה, אני מציעה לבדוק מה היא משדרת בלבוש, במבט המרוחק, בקשיחות. לה אני מציעה לשנות גישה. אם היפה תלבש בגד פחות פרובוקטיבי ופחות מאיים, הגבר ירגיש בטוח יותר לגשת אליה. אם היא תיזום במבט מחייך ובשפת גוף יותר מזמינה, הגברים יתקרבו אליה.

בכל פעם שאני יוצאת לאימון אישי עם בחורה יפה לדאנס בר או לבית קפה ואנחנו מפעילות טכניקות אלה, תמיד יש הצלחה והגברים לא נשארים אדישים. הכל עניין של שינוי גישה.

האנשים שתקועים בעבר

לכל מי שמשוווה לאקס המיתולוגי, אני מציעה לשים לזה סוף ולסגור מעגל לחלום הרומנטי שחי רק בראש ולא במציאות. אני מציעה להזמין את האקס לקפה ואז להבחין כמה שינויים חלו בו. הוא כבר לא כל כך יפה, הקרחת והכרס מבצבצות ופתאום שאר התכונות הפחות מחמיאות יעלו על פני השטח. פתאום ההכרה תתחזק שבעצם האהבה היא למשהו שכבר השתנה, שכבר נותר רק בדמיון אך לא קיים יותר במציאות. אז ניתן יהיה לקום ולחפש משהו מתאים.

החוששים מקשר מחייב

למזוכיסטיות אני מציעה בדק בית רציני. ככל הנראה כל מי שמחפש במערכת יחסים מה לא טוב בפרטנר, שייך לקטגוריה של החוששים מקשר מחייב. אני מציעה לעשות בדק בית כואב אבל נחוץ כדי לצאת מהמלכודת השכיחה הזאת.

חשש מקשר מחייב נובע בעיקר מניסיון אישי קשה בתחום הרומנטי שהיה לנו בילדות או בחיים הבוגרים וגורם לנו לחשוש מאינטימיות נפשית. זכרו- עמוק בנפשנו אנחנו מונעים מחרדת נטישה. פה המקום לעשות שיחות עם מאמן אישי, להיזכר בילדות ולבדוק איך הורינו חיו כזוג, אילו מראות אנחנו זוכרים, אילו טראומות עברנו במערכות היחסים שלנו ועד כמה אנחנו פוחדים מנטישה נוספת. במקביל בררו עם עצמכם עד כמה הסטטיסטיקה של הגירושין מרתיעה אותנו מליצור קשר מחייב. לכל אלה אני מציעה טכניקות הרפיה כגון מדיטציה וכמובן גישות נוספות המגמדות את הפחד למימדים נורמאליים המאפשרים דו קיום המוציא אותנו מקיבעון וגורמים לנו ליצור זוגיות מחייבת אך לא מפחידה.

הידיעה שאין ביטחון מקסימאלי באף מערכת יחסית (טובה ככל שתהיה) היא המאפשרת לפרוץ את מחסום הפחד. מה האלטרנטיבה- לשבת על מגרש המשחקים ולא לאהוב מהחשש לאבד? אין שום דבר המשתווה לאהבה אמיתית והפחד אולי לאבד אותה יום אחד לא יכול לגרום לנו להיות חסרי אהבה.