הייתם ידידים, החלפתם עצות בענייני זוגיות ויום אחד שכבתם. מה עושים עם המצב המוזר הזה ביום שאחרי? בואו נעשה סדר בבלאגן.

אתה עושה משהו, ואז מנסה להתחבא… אתה מתנשק עם חברה טובה שלך ואז רגע אחרי שהכל נגמר, אתה נשמע רגוע, כאילו כלום לא התרחש, שום דבר לא הוזז, אף ציפור לא נפלה, אף שובל לא נגלה.

איך זה שאנחנו יכולים לעשות דברים בעלי משמעות, אבל שנייה אחרי זה, או אולי תוך כדי, לנסות להפוך אותם לדברים שלא מזיזים אפילו עכבר?

"כבר מחר בבוקר, אנחנו צריכים לשכוח ממה שהיה פה" אמרה פעם חברה טובה שלי לידיד שלה, רגע לפני ששכבו.. היא באמת רצתה לשכוח? הוא באמת היה שם רק בשביל הסקס? או אולי הפחד להיפגע, או חס וחלילה לא להיות מותאם בציפיותיך לאחר הוא זה שגורם לנו להיות כאלו חסרי סבלנות, שאנחנו חייבים לצאת בהצרות שקריות רק בשביל להישאר חסרי צלקות?

הרי בואו ננתח את הסיטואציה שהיתה- ידידים טובים שעכשיו שוכבים- אם הם באמת בעלי חשיבות זה לזו, הרי שאין סיכוי שזהו סטוץ עבור אחד מהצדדים. אז למה הם ממהרים להשמיע משפטים כמו "אסור לספר לאף אחד מהמשפחה או מהחברים"? אתם באמת כל כך פחדנים שאפילו לנסות ולראות או סתם ליהנות, אתם לא מסוגלים?

ובכלל, כל העניין הזה של חברים טובים שהפכו לזוגות מאוהבים.. מה יש בידידות שיכולה להפוך את עורה בשנייה, רגע אחרי שמגיעה החרמנות? אנחנו ידידים טובים, משתפים זה את זו במה שעובר בראשנו וליבנו, מתייעצים לגבי איך להפתיע את החברה החדשה ליום הולדת או מה לעשות כשהחבר אומר שהוא צריך את הזמן לעצמו. ואז, קצת אחרי השיחות וקצת אחרי כמה כוסות של יין אדום, אנחנו מוצאים את עצמנו מהדרים את ההורמונים במלוא המרץ ובודקים אם הידידות יכולה להימתח לקו מתאר חדש.

וכמובן, אנחנו גם צוחקים על כמה מוזר להיות פתאום במצב החדש הזה. אחרי זה אנחנו גם מתחבקים בשינה ומנסים להזין את מוחנו בידיעה החמה (תרתי משמע…) שהבחור שמחבק אותנו הוא זה שייעצנו לו לפני שנייה על הקשר ממרחק שהיה לו עם ההיא והוא זה שסיפר לנו בתמורה שהוא באמת רוצה קשר אמיתי…

בבוקר זה בכלל מוזר. את הולכת והוא נשאר לישון או אולי הוא ממשיך לישון כדי לחלום ולא להתעורר למציאות החדשה, בה הידידות שלכם כבר לא ממש בתולה….

זהו, נגמרה הסיטואציה הראשונה, בה קרום הבתולים של הידידות שלכם נקרע. ועכשיו הגיע הזמן לגלות מה ינבא עבורכם העתיד. את והוא יושבים במקומות שונים, מדברים עם חברים ומנסים להבין אם באמת אפשר או רוצים לשכוח הכל, כמו שאמרת לו אתמול או שבעצם היה לכם כיף ואולי כדאי להמשיך ליהנות ולראות אם ההנאה הזו יכולה להפוך אפילו לסקס טוב ואחרי זה גם לעוד כמה נפלאות.

העיקר הוא שאתם יושבים וחושבים - מה לעזאזל עשינו והאם אנחנו רוצים להמשיך לעשות את העזאזל הזה ולראות אם הוא יכול להפוך דווקא לגן עדן או משהו שיעלה את החיוך ואחרי זה תוכלו לצחוק עליו במשך שנה.

להלן כמה מצבים שקורים אחרי שידידים שוכבים:

את תתקשרי להזמין אותו לסושי והוא יגיד לך "כן, מתישהו.. אל תדאגי" ותרגישי שהוא מתייחס אלייך כמו אחת הבחורות שאמרת לו לגביהן "איך אתה יכול להיות כזה רשע?" הוא יתקשר וישאל אותך מה שלומך, את תעני שבסדר, אתם תצחקו שעה ואז הוא יזמין אותך לעשות משהו יחד ומשם הדרך לא ברורה. אני מכירה ידידים שהגיעו מהמצב הזה לחתונה וכאלו שהגיעו מהמצב הזה למבצע התנתקות, ככה שהמצב הזה תלוי ברוחות שנושבות ובכם- בכמה אתם מוכנים לנסות ואולי גם להיות מופתעים.

תתעלמו זה מזו שבועיים ואז תחזרו לספר אחד לשנייה מה היה עם ההוא מהאוניברסיטה או עם ההיא מהעבודה, וככה תתעמלו מהעובדה שברגע מסוים אחד לא הייתה לכם השליטה לעצור את ההורמונים ואת המחשבה. אבל כל זה היה אמיתי- אתם באמת רוצים לשכוח ולהתעלם???

"אבל היא הייתה ממש רעה. היא פשוט חיסלה את ההתחלה של מה שיכל היה להיות בינינו", אמר לי פעם חבר טוב שלי על ידידה שלו שבמשך כל הערב בו היו יחד, היא לא הפסיקה להגיד כמה הוא סטוץ. אבל אם בוחנים את מה שהיה בניהם, כל אחד יבין, שהבחורה שמכירה את הידיד שלה כמישהו שלא ממש מתחייב מהר לבחורה או כמישהו שפגע בה בעבר במידה זו או אחרת, ניסתה להגן על עצמה, אבל לא הבינה דבר אחד ברור- המצב השתנה, את חשובה לו כידידה. הוא לא שם בשביל הסטוץ!

נכון שהוא גם לא שם בשביל הקשר, כי אף אחד מכם לא יודע מה יהיה בפעם הבאה שתפגשו או אם בכלל יכול לצאת מזה משהו, כי כרגע אתם רואים את עצמכם רק כידידים ומרגישים זה לזו מה שהרגשתם כידידים, ואף פעם לא ניסיתם לעבור את הגבול ולבדוק את השדות זה של זו. אבל בכל מקרה, אין מקום להתגוננות!

וכך גם אמרתי לאותו ידיד נפלא שלי, "היא התגוננה כי היא פחדה להיפגע, אז מה? תזרום עם הדברים, תיפגשו עוד פעם ותעשו אחד לשנייה נעים. אולי תגלו שאתם נהנים יחד או ממש לא מתאימים, אבל אם כבר הפכתם את המצב למוזר, למה לעצור עכשיו? אתה ידיד שלה, אז תבין שהיא התגוננה, אל תתגונן בעצמך, ולך איתה לאיזו מסיבה טובה.. אולי אחרי זה עוד תתקשר להגיד לי תודה".

ומה איתכם? מה הפך מהסיפור ידידות שלכם שנפרע? הרי לכל אחד מאיתנו יש ידיד או ידידה שהפכו עבורנו ליותר…לחיי הידידות המופלאה ;)