למלא כרטיסיה באתר הכרויות ללא דמי מוי זה כמו לשמוע את הקול של עצמך בהקלטה. אתה מציג את עצמך כמו שנדמה לך שאתה נשמע, אבל אחרים רואים אותך בצורה שונה.

מסתבר שסצנת ההכרויות באתרי הכרויות חינמיים מתרחבת והולכת. יותר ויותר אנשים מהסביבה הקרובה שלנו מודים ואף גאים בהיותם רשומים באתר הכרויות ללא דמי מנוי באינטרנט. חלקם גם רשום ביותר מאחד. "תנסה," הם משתדלים לשכנע: "מה כבר יש לך להפסיד?"

אז ניסיתי. ושוב נתקלתי באותה בעיה: אני שונא למלא את הכרטיסים האישיים האלה שדורש כל אתר הכרויות בחינם.

מה הכרטיסים האלה אמורים לשקף בכלל? את הדרך בה אני רואה את עצמי בעיני עצמי או את הרושם הראשוני שלי על אנשים אחרים, זרים? זה כמו לשמוע את קולך בהקלטה: הוא בכלל לא דומה לקול שיש לך בראש, כשאתה מדבר. ולמרות הכל (והקול), האנשים מסביבך מזהים אותך בהקלטה. "כן, ככה אתה נשמע"! אז איזה קול אני אמור להציג – את זה שרק אני שומע, או את זה שכולם מכירים?

הדרך בה אני מעריך ושופט את עצמי אינה דומה לדרך בה אחרים עושים זאת. נתקלתי כבר בכמה בחורות, שהדימוי העצמי שלהן היה שונה בתכלית מהתחושה שלי לאחר פגישה איתן. מחלק התאכזבתי וחלק הפתיעו אותי. וגם אם הן הפתיעו אותי לטובה, תמיד זכרתי שההערכה העצמית שלהן נמוכה, לפחות על פי התיאור העצמי בכרטיס.

זה הולך ומסתבך, כשצריך להגדיר איזה בן זוג מחפשים. אידיאל הרי קיים רק במציאות אוטופית ואינו מתקיים בחיים. היו לי מערכות יחסים משמעותיות עם גבוהות ונמוכות, חטובות ומלאות, צעירות ובוגרות, כהות ובהירות. איך אפשר להגדיר את ההעדפה?

לפני שנה נאלצתי לעבור דירה. ידעתי בבירור מה אני מחפש: דירת גג גדולה, בקומה גבוהה ועדיף במרכז. לא התכוונתי להתפשר. היתה לי תמונה ברורה לגמרי של דירת חלומותיי. והנה, בדרך לראות עוד דירת גג, עצרתי לרגע לראות דירה אחרת. לא דירת גג, בקומה ראשונה, דירה קטנה מאד, באזור שרציתי לעזוב. האמת, לא היה לי ברור מדוע אני מבזבז זמן ואנרגיה על הדירה הזו, שכבר על פי התיאור הטלפוני ידעתי שהיא לא בשבילי. אבל משהו קרה לי שם, בדירה והתאהבתי בה. אני גר בה כבר שנה ולא מתחרט לרגע.

אז מה זה אומר? שהסטנדרטים שלנו הם רק פיקציה? "האהבה היא עיוורת" אומר הפתגם ומכיוון שצריך למלא משהו בכרטיסיה שלי באתר הכרויות, אני מצהיר מראש: כל מה שכתוב בכרטיסיה שלי מוטל בספק.